מהן טסיות?

טסיות או טרמבוציטים (PLT בטפסי בדיקות הדם) הן תאי דם הנוצרים במח העצם. לתאים אלה יש צורה של צלחת. הם חסרי צבע. יש להם תפקיד חשוב מאוד בתהליך קרישת הדם. כאשר נגרם דימום מפציעה בגוף, הטסיות מגוייסות למקום הפציעה ומשנות את צורתן מעגולה לדמויית-מחט, ונצמדות לדופן כלי הדם הקרוע, ויחד עם סיבי פיברין יוצרות מעין פקק הסותם את הקרע. אפשר לדמות זאת לאבני בניין ומלט המחבר בינהן. האבנים בונות קיר שסוגר את הדימום וסיבי הפיברין הם המלט שמדביק את הלבנים לקיר יציב.

מהי רמת טסיות נורמאלית?

ספירת טסיות נורמאלית בגוף האדם נמצאת בטווח של 150,000 – 400,000 למיקרו-ליטר של דם.

תא טסית רגיל יכול להיות פעיל עד עשרה ימים, שלאחריהם הוא מת ומפורק ע"י הכבד. כאשר רמת הטסיות בדם צונחת מתחת לרמה מסויימת – מצב זה קרוי טרומבוציטופניה. מצב זה מסוכן מאחר וקרישת הדם נפסקת, ואובדן דם גדול יכול לנבוע גם מפציעות קלות. אובדן דם זה יכול לגרום לאנמיה.

לקראת הלידה יש לבדוק את רמת הטסיות. אם רמת הטסיות יורדת מתחת ל- 100,000 לא ניתן לקבל אפידורל מחשש לדימום בעמוד השדרה. מעבר לכך יש סכנה של דימום יתר בשלב השלישי של הלידה שבו השליה נפרדת מקיר הרחם. כאשר השליה נפרדת מהרחם, כלי הדם אשר חיברו בין השליה והרחם מדממים. כיווץ הרחם סוגר אותם, אך גם לטסיות, כמו בכל מקרה של דימום בגוף, יש תפקיד בעצירת הדימום.

ירידה ברמת הטסיות בזמן ההריון

בזמן ההריון, הגוף מייצר יותר פלסמה כך שנפחה עולה. היות ונוזל הפלסמה גדל בכמותו מהר יותר  מקצב התרבות הטסיות,  נוצר מצב  טבעי לחלוטין שבו הדם הופך להיות דליל יותר. התוצאה בבדיקות הדם היא ספירה נמוכה של טסיות בזמן ההריון. מצב זה נקרא טרומבוציטופניה הריונית.  Gestational thrombocytopenia (GT).  טרומבוציטופניה מוגדרת כרמה של 150,000 טסיות למיקרוליטר ומטה.  כ- 6-7% מהנשים בהריון סובלות מטרומבוציטופניה.  לרוב לרמה של 150,000-100,000 טסיות אין כל משמעות או השפעה על מהלך ההריון והלידה. ברמות נמוכות יותר של טסיות, מתחת ל-100,000 (1-2% מהנשים) מתבצע מעקב תכוף יותר אחר רמת הטסיות, ויתכן כי לרמה שכזו תהיה השפעה על מהלך הלידה. למשל, ברמות שמתחת ל-100,000 לא נהוג לבצע הרדמה אפידורלית.  ברמות נמוכות עוד יותר, מתחת ל-50,000, יש סכנה לדימומים לפני, במהלך ולאחר הלידה, ונהוג לעקוב אחר האישה באופן תכוף, לעיתים אף באשפוז.

הסיבות לירידה בערכי הטסיות בזמן ההריון: (הגוף לא עומד בקצב הייצור, או הרס ומוות של טסיות)

1. טרומבוציטופניה האופיינית להריון עקב עלייה בנפח הפלסמה בדם.
2. אנמיה.
3. מחלות אוטואימוניות, בהן הגוף מייצר נוגדנים כנגד הטסיות והורס אותן. לדוגמא: Systemic lupus erythematosus (SLE), idiopathic thrombocytopenic purpura (ITP) rheumatoid arthritis . לעיתים מחלות אוטואימוניות מחריפות עקב ההריון.
4. רעלת הריון קשה שמדרדרת לתסמונת HELLP.

ישנן עוד סיבות להרס/ ירידה בערכי הטסיות אך הן לא קשורות בלעדית להריון, ולכן איני מפרטת אותן במאמר זה.

כיצד אפשר להעלות את רמת הטסיות באמצעות תזונה?

מרבית המאכלים המזינים שמשפרים את תפקוד מערכת החיסון, ומפחיתים את רמת הדלקת בגוף יכולים לעזור בהעלאת רמת הטסיות בדם.

• מזונות מלאים ולא מעובדים (שבהם השכבה החיצונית של הגרעין לא קולפה ויש בה סיבים תזונתיים וסובין. בסובין טמונים מרכיבי תזונה חשובים ביותר: ויטמינים מקבוצת B, אבץ, סידן, מגנזיום ועוד.)  הם: אורז חום, חיטה מלאה ומוצריה, שעורה, שיבולת שועל ועוד.
• מזונות נוגדי חימצון: פלפל אדום מתוק, גזר ובטטה, עגבניה, ברוקולי, תרד, רימון, פירות יער (פטל, אוכמניות דומדמניות), פירות הדר, תרד, פטריות שיטאקי וריישי טריות ומיובשות.
• מזונות עשירים בחומצת השומן אומגה 3 – רכיב תזונה זה מחזק מאוד את מערכת החיסון, ועוזר להעלות את רמת הטסיות בדם. מקורות להשגתו מהחי: דגים מהים הצפוני: סלמון, סרדינים וטונה (לא מקופסא). מקורות מהצומח: שמן פשתן, אגוזי מלך, זרעי דלעת, עשבי בר כמו רגלת הגינה (ריג’לה). חשוב לציין כי לאחרונה נמצא כי כמוסות של אומגה 3 המופקות משמן דגים הכילו גם רעלנים שנספגו בדגים עצמם כתוצאה מזיהום האוקינוסים, ולכן אם רוצים לקחת תוספים, עדיף שהם יהיו ממקור צמחי. בתזונה הכוללת דגים ריכוז האומגה נמוך יותר וגם ריכוז הרעלנים (רוב הרעלנים נספגים ונשמרים בתאי השומן).
• ירקות עליים ירוקים כגון חסות מסוגים שונים, כרוב, סלרי ואצות מכילים רמו גבוהות של סידן וויטאמין K שעוזר בקרישת הדם. עלי ירבוז ועלי חילבה מיובשים יכולים גם הם לסייע בשיפור רמת הטסיות.
• מזונות אורגניים: מזונות אורגניים אינם מכילים חומרי הדברה, העלולים להחריף מחלות אוטואימוניות ולהוריד את רמת הטסיות בדם. בנוסף, הם אינם מכילים תוספים לשימור טעם וריח וחומרים משמרים שמגבירים את פעילות הרדיקלים החופשיים בגוף וגורמים למחלות דלקתיות.

טיפ קטן הנוגע לאכילה: בכדי שהמזונות יתעכלו בצורה מיטבית והערכים התזונתיים שלהם יועילו במלואם חשוב לאכול בקצב איטי, ללעוס היטב את האוכל. לשתות הרבה מים בטמפרטורת החדר, לאורך כל היום על מנת לשטוף את הרעלים מהגוף. מים חשובים באספקט נוסף – התייבשות עלולה לגרום לצירים.

מזונות שמהם יש להמנע:

• משקאות אלכוהוליים: מלבד העובדה שצריכת אלכוהול עלולה לפגוע בעובר ובהתפתחותו ברחם, האלכוהול מעכב את ייצור הטסיות במח העצם.
• יש להמנע או להפחית במידת האפשר צריכה של מזונות מטוגנים או שמנוניים המכילים שומני טראנס, כמו עוגות קנויות וחטיפים למינהם שמפרים את האיזון החומצי בגוף.
• יש להמנע או להפחית צריכה של סוכרים מזוקקים ופחממות ריקות המגיעים בממתקים וחטיפים. גם מיצים ממותקים ושתיה קלה אינן מומלצים מאחר וגורמים להגברת החומציות בגוף והפרת האיזון החומצי. בנוסף, צריכת משקאות אלה בזמן ההריון עלולה לגרום להתקפי צרבת קשים.
• יש להמנע או להפחית צריכה של מוצרי חלב: חלב ניגר, יוגורט, גבינות לבנות וצהובות וגלידות על בסיס חלב. מזונות אלו גורמים ליצירת ליחה, שעלולה להגביר ולהחריף מחלות אוטואימוניות. יש להוריד מזונות אלו מהתפריט במיוחד אם יש רגישות ללקטוז או אלרגיה למוצרי חלב.
• יש להמנע מצריכה של בשרים בעלי תכולת שומן גבוהה ובשרים מעובדים כגון נקניקיות נקניקים ופסטרמות למינהם מאחר והם מכילים שומנים רוויים אנטיביוטיקה והורמונים.
• לא לאכול מאכלים שגורמים להרגשה רעה.

רשימת מקורות:

• Diet to balance platelet level in your body- Rashmi Cherian
• ספירת דם – פורטל יולדת
• טסיות דם – ויקיפדיה

הפוסט העלאת רמת טסיות בעזרת תזונה בתקופת ההריון הופיע לראשונה ב-צאלה שיפמן.

אני רוצה להתחיל את המאמר הזה במילת הרגעה – 95% מהעוברים יתהפכו למצג ראש עד שבוע 36. העובר מחפש את הדרך הקלה ביותר עבורו להוולד, ואם הוא לא התהפך כנראה שיש גורם פיזי שמפריע לו להתהפך: מחיצה ברחם, מבנה מסויים של אגן האם, חבל טבור כרוך ועוד.

אפשר וכדאי לעזור לעוברים המתקשים בהיפוך למצג ראש. במאמר זה אפרט את כל האפשרויות שאת יכולה לבחור כדי לעזור לעובר שלך להתהפך בכוחות עצמו.

בניגוד להיפוך חיצוני שנעשה בשבוע מתקדם 36-38, אני ממליצה לנסות להתנסות בתנוחות שאפרט החל משבוע 32 והלאה. ההיגיון שעומד מאחורי המחשבה הזאת הוא שבחודש השמיני להריון, העובר עדיין קטן יחסית, ויש לו הרבה מקום לזוז ולהתהפך. במידה והעובר אכן התהפך (אפשר לראות בבדיקת אולטרא-סאונד) אני ממליצה לעשות תנוחות שיקבעו אותו באגן, כדי שלא יתהפך חזרה למצג אחר.

את התנוחות בצעי פעם אחת או פעמיים, במידה והרגשת שעדיין אין שינוי במצג העובר. אין לתרגל את התנוחות האלו באופן קבוע ללא סיבה.

על מנת שהניסיון יהיה אפקטיבי ככל האפשר יש לבצע מספר תנוחות ברצף – להוציא את העובר מההתבססות שלו באגן,  ואז תנוחה  משלימה כדי לעזור לו להתהפך. את התנוחות יש לבצע על שטיח או מזרון יוגה על מנת לא ליצור עומס וכאבים במפרקים.

אין לבצע את התנוחות אם את סובלת מלחץ דם גבוה, או שההריון שלך מוגדר כהריון בסיכון גבוה.

הצעה ראשונה לשלוש תנוחות המבוצעות ברצף:

1. הליכת אגן

שבי על הרצפה, רגליים ארוכות, עצמות הישיבה במגע עם הקרקע. הרימי את הצד השמאלי של האגן והזיזי אותו לאחור. אותו דבר עם הצד הימני של האגן. לכי על עצמות הישיבה של האגן כמה מטרים, על מנת להוציא את העובר מההתבססות שלו באגן.

2. הליכה בעמידת שש

הניחי את כפות הידיים מתחת לכתפיים ברוחב הכתפיים. ברכיים על הקרקע ברוחב האגן. עשי צעד קדימה עם היד, וצעד קדימה עם הברך הנגדית. לכי כך במשך חמש דקות לפחות

3. תנוחת העובר

סיימי את הרצף ונוחי בתנוחת העובר במשך כמה דקות. אם הבטן מפריעה, אפשר לעשות פישוק.

הצעה שניה לשלוש תנוחות נוספות המבוצעות ברצף,  ועוברים רבים הצליחו להתהפך בזכותם בשיעורי יוגה לנשים הרות:

1. עמידת נר נתמכת

שכבי עם הגב על הרצפה, רגליים מונחות על הקיר והאגן קרוב אל הקיר. הגביהי את האגן בעזרת שתיים שלוש כריות מתחתיו. נשמי נשימות עמוקות אל הבטן. השארי כך במשך חמש-עשר דקות. במהלך ביצוע התרגיל העובר יעלה מהאגן לאיזור הבטן העליונה בזכות תנועות הנשימה.

2. כלב ראש למטה

עמידת המוצא היא עמידת 6. פרשי את אצבעות הידיים על המזרן, העמידי את אצבעות הרגליים, והרימי את האגן. הרפי את הראש כך שהצוואר יהיה נינוח. האגן יהיה גבוה מהראש והגוף יהיה בצורת משולש. השארי כך במשך 3-5 דקות, ונשמי נשימות עמוקות. תנועת הסרעפת שלך תעזור לעובר בתנועה שלו.

3. עמידת שש נתמכת

לאחר שביצעת את תנוחות הנר וכלב ראש למטה, עמידת שש היא התנוחה האחרונה ברצף זה. כך שאם העובר התחיל להתהפך,  עמידת שש תאפשר להשלים את הסיבוב כאשר הבטן שלך משוחררת כלפי מטה, ויש לעובר את מירב המקום. אם הידיים מתעייפות, אפשר להניח את הידיים והראש על כדור-פיזיו, או על כורסא ולהרפות כך את הגב והבטן. השארי כך רבע שעה.

היפוך והשענות על המרפקים

תנוחה זו יכולה להחליף את עמידת הנר הנתמכת. תנוחת המוצא היא עמידת שש עם הישבן פונה אל הספה. עלי עם הברכיים על הספה, והשאירי את הידיים על הרצפה. הורידי את האמות והשעני על המרפקים. בתנוחה הסופית את נשענת על המרפקים, האגן למעלה והראש למטה.

היפוך עובר בעזרת שתיה מרובה של מים:

1. שתי שני ליטרים של מים, והתאפקי במשך ביצוע ההיפוך. שלפוחית השתן המלאה תרים ותוציא את העובר מההתבססות שלו באגן.
2. בצעי את תנוחת העובר (עם אגן מורם למעלה, כך שהאגן גבוה מהראש). בתנוחת העובר נועי עם האגן קדימה ואחורה במשך עשר דקות. התנועה תגרום לעובר שיצא מהאגן לחפש תנוחה טובה יותר עבורו, ולעיתים כבר כאן הוא מתחיל להתהפך.
3. עימדי, והרימי רגל אחת על כסא, כך שהירך מוגבהת, ופונה הצידה, וצרי זווית של תשעים מעלות בין הירך לברך. השארי בתנוחה זו חמש דקות.
4. חיזרי שוב לתנוחת העובר עם תנועת האגן קדימה ואחורה, למשך חמש דקות
5. חיזרי על סעיף 3, עם הרגל השניה.
6. חיזרי שוב לתנוחת העובר עם תנועת האגן קדימה ואחורה, למשך חמש דקות
7. לכי לשירותים כדי לרוקן את שלפוחית השתן.
8. נוחי על צד שמאל.

לסיכום: יש כמה שיטות ותנוחות להיפוך עובר שאת יכולה לעשות בעצמך, עוד לפני שנעזרים באנשי מקצוע.

במידה והעובר שלך עוד לא התהפך לבדו או בעזרתך, אפשר לנסות היפוכים נוספים:

• דיקור סיני ומוקסות.
• היפוך דרך טיפול וואטסו במים
• היפוך חיצוני שיתבצע על ידי רופא

הפוסט כל השיטות להיפוך מצג עכוז הופיע לראשונה ב-צאלה שיפמן.

בשורות הבאות אחבר את תהליך הלידה לשבעת העקרונות של הויג'נאנה יוגה, מאחר ועקרונות אלה הפכו לחלק אינטגרלי מחיי האישיים והמקצועיים, ואני רואה וחווה אותם לא מעט בזמן הלידות שאני מלווה:

1. הרפייה:

בזמן הלידה, בשלבים הראשונים שלה, מופרשים הורמונים שיכולים לקדם את הלידה (אוקסיטוצין), או לעכב את הלידה (אדרנלין).

האוקסיטוצין הוא אחד ההורמונים המרכזיים בלידה. האוקסיטוצין מיוצר במוח בהיפותלמוס, ומשוחרר לזרם הדם מהנוירוהיפופיזה. האוקסיטוצין הוא "הורמון ביישן" ומשוחרר לזרם הדם בעיקר בחושך, וזאת הסיבה שרוב הלידות מתחילות בשעות הערב או הלילה כאשר חשוך.

הורמון נוסף שמשתתף בלידה הוא אדרנלין. האדרנלין מיוצר ומופרש על ידי בלוטת יותרת הכליה. הורמון זה, מעורר את הגוף לפעולה – fight or flight  "לחם או ברח" כמנגנון השרדותי בזמנים שבהם נשים היו יולדות בחוץ ללא הגנה.

בשלב הראשון של הלידה (השלב הלטאנטי) שבו הגוף רק מתחיל לייצר צירים יש תחרות בין אוקסיטוצין ואדרנלין על הקולטנים המצויים על פני הרחם. נדמה את הקולטנים (receptors) למנעולים, שלהם יש שני מפתחות – אוקסיטוצין ואדרנלין. כאשר יותר מפתחות אוקסיטוצין נקשרים אל הקולטנים, הקולטנים יגרמו להפעלה של כיווץ הרחם (צירי לידה) והלידה תתקדם. ואילו כאשר יותר מפתחות אדרנלין נקשרים אל הקולטנים, הקולטנים יגרמו להפסקת פעילות הרחם והצירים, עד שהאישה תרגיש בטוחה ללדת.

עיקרון ההרפייה מאוד חשוב להפרשה טובה של הורמון האוקסיטוצין: כאשר האישה מרפה את הגוף והתודעה, המוח הקדום ששולט על תהליך הלידה נכנס לפעולה ומאפשר ללידה להתקדם.

2. השקטת התודעה:

צירי הלידה הם התכווצויות של הרחם, לרוב, הצירים בתחילת הלידה מתחילים ככאבי גב תחתון, המתגברים עם התקדמות הלידה, עד שהם עוטפים כמו חגורה את הגב התחתון, הבטן והמפשעות. הכאב הנובע מהצירים מייצר קשת שלמה של רגשות, משמחה וקבלה של התהליך והעובדה שתינוק חדש מגיע לעולם ועד לפחד עמוק מהכאבים שהצירים גורמים. משפט נפוץ בלידות שאני מלווה כדולה הוא: " אם עכשיו הצירים מכאיבים לי כל כך, מה יהיה אחר כך כשהלידה תתקדם?" לרוב, הפחד מגביר את הכאב ושניהם מייצרים "רעש תודעתי" מאוד חזק. כאשר עיקרון השקטת התודעה מושרש, האישה תתמודד עם התחושות הפיזיות והרגשיות שהציר מייצר, היא תתבונן בכל ציר ותחווה אותו כגל שעולה, מגיע לשיא ואז יורד. האישה תהיה מרוכזת ברגע הנוכחי, ולא תדאג מהצירים שעברו, או תפחד מהצירים שיגיעו בהמשך. בסוף כל ציר האישה תצליח לנוח ולהשקיט לקראת הציר הבא,  ולהתכנס לתוך הבועה שהלידה מייצרת עבורה, הפרשת האוקסיטוצין מהמוח תגבר והלידה תמשיך ללא עיכובים.

3. כוונה:

כביכול עיקרון הכוונה אמור להיות קל… אני מתכוונת אל הלידה, לומדת וקוראת על התהליך הזה, ובבוא הרגע, יולדת. אך בתקופה המודרנית אין זה כך. עד לפני כמאה שנים נשים היו יולדות בביתן עם מיילדת, או בתקופות קדומות יותר, שבהן היו יולדות עם עזרה של נשים מנוסות בלידות שחיזקו ועטפו את האישה בזמן הלידה. בתקופה של הרפואה המודרנית לידה הפכה להליך רפואי. כתוצאה מכך, הרבה נשים התרחקו, או פשוט לא מודעות לידע העתיק של ההריון והלידה, ולעובדה הפשוטה שגוף האישה נועד ללדת. לכן, את הכוונה צריך ליצור עוד בזמן ההריון, לפני הלידה ללמוד ולהבין את כל מגוון האפשרויות העומדות בפני כל אישה לפני לידה. היכן ללדת? מהם משכחי הכאבים הטיבעיים והתרופתיים בזמן הלידה? מי ילווה את האישה בזמן הלידה? ועוד הרבה שאלות ופרטים קטנים היוצרים את הכוונה בשלמותה, על מנת שחוויית הלידה תהיה טובה.

4. השתרשות:

בזמן הלידה העובר וגם האם מיישמים את עיקרון ההשתרשות. בתחילת הלידה, העובר משתרש עם הראש באגן האם. צירי הלידה עוזרים לעובר, ומקדמים אותו בתוך מפתח האגן, כך שהוא יכול להשלים את התנועות הקארדינליות (תנועות שהעובר מבצע עם הראש והגוף בזמן היציאה מהרחם) ולהיוולד. עוברים רבים משתרשים עם רגליהם בדופן הרחם בזמן הצירים, ובינהם ובכך משתתפים בצורה פעילה בלידה. כאשר האם משתרשת ברגליה, בכל תנוחה (עמידה זקופה, עמידת שש או שכיבה) היא מאפשרת את התרחבות עצמות האגן, ובכך עוזרת לעובר לעבור דרכן.

5. חיבור:

החיבור הוא בין שני כיוונים מנוגדים הקשורים זה לזה, כאשר כל האיברים בין שני הקצוות מאוזנים ופועלים יחד בהרמוניה. כך גם בלידה כאשר רגלי האם משתרשות יש שני כיוונים להשתרשות הזאת: למטה עם הרגליים, אבל גם כוח שכיוונו מעלה, ועוזר לעובר לרדת למטה באגן האם.

גם בפעולת שריר הרחם בזמן הלידה יש חיבור: החלק התחתון של הרחם (צוואר הרחם) מתקצר ועולה עם כל ציר. הכיוון של הציר הוא למטה, ותוצאת הפעולה שלו היא פתיחה של צוואר הרחם. כשצוואר הרחם נפתח הוא עולה למעלה, ומעבה את החלק העליון של הרחם שנמצא בין הצלעות. כשצוואר הרחם נפתח לחלוטין, החלק העליון של הרחם מסיים להתעבות, ואז השלב השני של הלידה מתחיל – שלב פליטת העובר מהרחם, שנעשה בעזרת החלק העליון של הרחם, יש לו יותר מסה לדחוף את התינוק מחוץ לרחם. ללא החיבור של חלקי הרחם הלידה לא תתרחש.

6. נשימה:

נשימה מודעת ועמוקה בזמן הלידה היא הכרח מכמה סיבות:

• הרחם הוא שריר. שריר שמקבל חמצן עובד בצורה יעילה יותר. כך כל ציר מקדם את הלידה ומקצר אותה.
• במקום שהאישה תהיה מרוכזת בכאב, הנשימה מאפשרת ריכוז בהכנסת והוצאת האוויר ומאפשרת הסחת דעת מהכאב.
• בגוף האדם יש שתי סרעפות- הסרעפת של בית החזה, והסרעפת של רצפת האגן, המחוברות בינהן ברקמת חיבור. כאשר הנשימה עמוקה ומניעה היטב את הסרעפת של בית החזה, גם הסרעפת של רצפת האגן נעה במקביל, כך בכל נשיפה הסרעפת של בית החזה עולה, והסרעפת התחתונה (רצפת האגן) עולה יחד איתה. ראש העובר לוחץ בזמן הזה על רצפת האגן (צוואר הרחם), והעלייה של רצפת האגן מאפשרת לראש העובר לנוע למטה כמו יד שיוצאת מתוך שרוול חולצה ארוך.

7. התארכות והתרחבות:

ברגעים הראשונים לאחר הלידה, מייד כשהתינוק יוצא מרחם אימו – הנשימה הראשונה שלו נכנסת אל הריאות, והן נפתחות ומתרחבות. האיברים שלו, שהיו מקופלים בצפיפות בתוך הרחם, נפרשים. הפנים שלו משתנים מרגע לרגע אחרי המעבר בתעלת הלידה.

אלו רגעים מרגשים ביותר- הלב מתרחב במפגש המרגש עם התינוק, אחרי שציפינו לו תשעה חודשים. גם אצל האמא מתרחשת התרחבות: לאחר יציאת העובר מהרחם, הנשימה הראשונה של האמא מרחיבה ומחזירה את הסרעפת למקומה הטיבעי וכך גם שאר האיברים הפנימיים הלב והמעיים שנדחקו בחלל הבטן חוזרים למקומם הטיבעי.

הפוסט לידה בראי שבעת העקרונות של ויג'נאנה יוגה הופיע לראשונה ב-צאלה שיפמן.

טיפ קטן – על מנת לנסות להתחיל את הלידה לא בירידת מים במהלך ההריון יש לאכול מאכלים המכילים הרבה ויטמין C  הנמצא בפירות ובירקות וביופלבנואידים שהם רכיבים הנמצאים בצבעים של הירקות והפירות – לאכול ירקות ופירות בכמה שיותר צבעים. שני רכיבי התזונה הנ"ל מחזקים את הקרומים.

קצת מידע על ירידת מים: המונח "ירידת מים" מתאר את המצב שבו קרומי האמניון והכוריון פוקעים, ומי השפיר דולפים דרך הנרתיק. איך אפשר לדעת שזוהי ירידת מים? פשוט – אי אפשר להתאפק. המים ינזלו וירטיבו את התחתונים גם אם נכווץ את שרירי רצפת האגן.

הסטטיסטיקה מדברת על 10% מהלידות שמתחילות בירידת מים, אבל משיחות עם נשים, ההרגשה האישית שלי היא שאחוז הלידות שמתחילות בירידת מים הוא יותר גבוה.

ירידת מים יכולה להתרחש בשני אופנים:

1. טיפטוף שמשמעו חור קטן בקרומים שדרכו מטפטפים המים.
2. שטף שמשמעו קרע בקרומים והתוצאה היא שלולית… (בד"כ קורה כשקמים מהמיטה – הלחץ של שרירי הבטן פוקע את המים).

ניפוץ אמונה תפלה – כאשר המים יורדים התינוק לא יכול להתייבש!  קרום האמניון מייצר כל הזמן עוד מים, כך שמים ירדו עד סוף הלידה.  ולכן – חשוב מאוד לשתות מים בכל הזדמנות!

ואחרי כל ההקדמה הארוכה הזאת – מה עושים בזמן אמת?

בכל מצב של ירידת מים צריך לסוע לבית חולים, גם אם אין צירים. הסיבה היא זיהום: מאחר והקרומים שעוטפים את העובר אינם שלמים, חיידקים שנמצאים באופן טבעי בנרתיק, יכולים לעלות אל צוואר הרחם ולזהם את הרחם. בחלק מבתי החולים, אם הלידה לא מתרחשת תוך 18 שעות יתנו אנטיביוטיקה על מנת למנוע מראש את הזיהום.

אז הגענו לבית החולים. ומה עכשיו?

בבית החולים יעשו את 4 הבדיקות השגרתיות – לחץ דם, חום, בדיקת שתן ומוניטור.

כבר בשלב הקבלה אצל המיילדת צריך להגיד שהמים ירדו ולבקש להמנע מבדיקה פנימית, במיוחד אם אין עדיין צירים. (אין צירים = אין פתיחה והתקדמות בלידה). הבדיקות הפנימיות מעלות את החיידקים שנמצאים באופן טיבעי בנרתיק אל צוואר הרחם. דבר זה עלול לגרום לזיהום.  בהמשך חשוב לציין בפני כל מיילדת/רופא שבאים לבדוק אותך שירדו המים ולהמנע מבדיקה פנימית.  אם כל הבדיקות יוצאות תקינות, כדאי לבקש טיפול שמרני. משמעות הטיפול השמרני היא אישפוז בבית החולים למעקב חום לראות שלא מתפתח זיהום ומעקב מוניטור מספר פעמים ביממה. הצוות הרפואי לא תמיד בעד הגישה הזאת מסיבותיו שלו, (וגם תלוי באיזה בית חולים נמצאים) אבל חשוב להיות אסרטיבית ולהדגיש בפניהם שזאת הלידה שלך.

ברוב הנשים עם ירידת מים ללא צירים לידה תתפתח תוך 24 שעות.

הפרוסטגלנדינים שנמצאים במי השפיר מעודדים ומגרים את הגוף לייצר צירים. אם לא  התחילו צירים ונכנסת לטיפול שמרני את יכולה לעזור לעצמך להתחיל את ייצור הצירים:

1. עיסוי פטמות – סחיטת הפטמות כמו תינוק שיונק. פעולה זאת משחררת אוקסיטוצין שהוא ההורמון שגורם לצירים. צריך לעסות את הפטמות לפחות כ- 10 דקות מכל צד.
2. הליכה – הליכה גורמת ללחץ של ראש העובר על צוואר הרחם. לחץ זה מעודד את הגוף לייצר צירים.
3. עלייה במדרגות – גם טובה לכניסה טובה של העובר באגן האמהי וגם מפעילה לחץ על צוואר הרחם.
4. קפיצה על כדור פיזיו – כמו בסעיפים 2 ו- 3  תנוחה זקופה שמפעילה לחץ על צוואר הרחם תגרום להתחלה של צירים.

אם כל הדברים הנ"ל לא עזרו במשך מספר שעות, אפשר להעזר באמצעים נוספים – דיקור סיני או דולה. יש להם ידע ואמצעים נוספים לעזור לצירים להופיע. אם דולה לא מלווה אותך בלידה , כדאי לדבר עם דולה לפני הלידה, כחלק מההכנות ללידה.  כשהצירים יופיעו הם יופיעו בהדרגה במשכם ובעוצמתם – בניגוד לזירוז תרופתי שבו הצירים מתחילים בבת אחת ללא הדרגה. חשוב להמשיך עם התנועתיות לאורך כל הלידה על מנת לקדם את הצירים והלידה

הפוסט טיפים ללידה אחרי ירידת מים הופיע לראשונה ב-צאלה שיפמן.

הייתי עצבנית ומתוחה, ובעלי הציע לי ללכת לשיעורי יוגה כדי להירגע. הוא לא ידע שזה ישנה לי את החיים… מאז ועד היום היוגה מלווה אותי בכל שלבי החיים.

ניסינו להקלט במשך שלושה חודשים, הוסת לא היתה סדירה – היא הופיעה פעם בחודשיים שלושה, תופעות הלוואי היו נוראיות – הפנים שלי התכסו בפצעים גדולים ומוגלתיים בגלל הסערה ההורמונלית. אז גם התחלתי עבודה חדשה, והחלטתי לעשות הפסקה מהכל במשך חצי שנה ולהתמקד בעבודה. כדי להעלים את הפצעים מהפנים חזרתי לגלולות.

לאחר חצי שנה שוב הפסקתי את הגלולות- קברתי אותן ליד שיחי הוורדים, ובאותה השנה היתה פריחה מרהיבה. כמה ימים לאחר ההפסקה התחיל כאב בטן נוראי, שהתגלה כציסטה ענקית. הופניתי למיון, לקחתי עוד תרופות הגיעה הווסת…

ואז החלטתי להעזר בדיקור סיני. התחלתי טיפול בדיקור סיני שארך שנתיים אצל מדקרת מופלאה שמלווה אותי עד היום בכל פעם שמשהו בגוף יוצא מאיזון. שתיתי פורמולות צמחים סיניות, שיניתי תזונה ו… נאדה כלום לא קרה (הריון), הווסת נהיתה אומנם סדירה אבל לא נקלטתי – כנראה מרוב לחץ. עברתי 2 סיבובי איקאקלומין שעשו לי גלי חום והתקפי מצב רוח, רירית דקה ועוד זוועות. ההקלה היחידה מתופעות הלוואי היתה בטיפולי הדיקור. הרופאה שלי החליטה שאני צריכה לעשות עוד סיבוב של איקאקלומין, ובזאת נפרדתי ממנה. עברתי למרפאת פוריות של אסף הרופא. זאת היתה ליגה אחרת – כל כך יותר מיקצועי מהרופאים בקהילה. אחרי שיחה קצרה עם הרופא ויתרו לי על האיקאקלומין ועברתי לזריקות. ההזרעה הראשונה לא נקלטה, ואני ממש נשברתי. ונוצרו שוב ציסטות והפסקה בין הטיפולים. החלטנו שאם ההזרעה השניה לא מצליחה ניסע לטיול לנפאל. ו… מרפי. ההזרעה השניה נקלטה! היום העוברית הקטנטנה הזאת כבר בת אחת עשרה וחצי, ילדה יפיפיה וחכמה. אחרי הלידה שלה הווסת התייצבה על שישה שבועות

אחרי שנתיים – רצינו עוד ילד ונקלטתי בהזרעה הראשונה! נולדה אחות לילדה הבכורה. לאחר הלידה השניה הווסת התייצבה על שלושים וחמישה ימים. עברה עוד שנה וקצת והתחלתי לתכנן את הילד השלישי, תכננתי מתי נלך להזרעות וכו', אבל הווסת איחרה… כל סימני ההריון האופייניים הופיעו. גיליתי שאני בהריון הפתעה. נולדה עוד נסיכה. היום אני אמא לשלוש בנות מופלאות.

יש לי שלוש תובנות עיקריות מהדרך שעשיתי כדי להיות אמא:

1. ברפואה הקונוונציונאלית לא יודעים להתמודד עם התסמונת של השחלות הפוליציסטיות – לכל דבר יש כדור או תרופה שתשקיט תסמין אחד, אבל תעורר שלושה אחרים… אחרי שהגעתי לאיזון, המדקרת שלי אמרה שאם אחזור להשתמש בהורמונים מכל סיבה שהיא, אני אחזור אחורה בדרך שעשיתי. אפשר ורצוי להשתמש בהורמונים נקודתית, במקרים מאוד ספציפים, אבל בהחלט לא כדי לפתור בעיות ממושכות. לשם כך צריך לאזן את הגוף. האיזון ההורמונאלי במקרה שלנו בכלל לא פשוט – וזה מוביל אותי לשני הסעיפים הבאים:
2. שינוי תזונה – כמה שפחות סוכר ופחמימות פשוטות. אצל נשים עם שחלות פוליציסטיות נושא רמת הסוכר בדם קריטי מאחר והוא משבש את המחזור בהרבה מקרים, ולנשים פוליציסטיות יש סיכון מוגבר ללקות בסכרת. ברגע שהפחתתי 80% מצריכת הסוכר והפחממות המחזור שלי הסתדר לבד! התמקדתי באוכל מבושל, מרקים, ירקות ופירות. אם יש לי תשוקה עזה למתוק אני אוכלת משהו קטן שאני קונה בחוץ- אף פעם אין סטוקים בבית.
3. פעילות גופנית – במקרה שלי יוגה. הפעילות משפיעה לטובה על התמונה ההורמונאלית, מורידה את רמות הסוכר והסטרס בגוף ובכלל תורמת רבות. התעמקתי בנושא היוגה מתוך משיכה ואהבה לנושא, למדתי יוגה נשית אצל מירה ארצי פדן. היוגה הנשית מטפלת בהרבה בעיות בתחום הנשי, ובפרט בבעיות פוריות ושחלות פוליציסטיות. כיום אני מטפלת בעזרת היוגה הנשית בקשיי פוריות, ואני מלווה את התלמידות שלי כל הדרך עד הלידה בעזרת היוגה ובלידה עצמה כתומכת לידה (דולה).

אני מזמינה אותך לגלות את הדרך שלך.

צאלה

הפוסט ההתמודדות שלי עם שחלות פוליציסטיות הופיע לראשונה ב-צאלה שיפמן.